בימים ששאול היה מלך הייתה באשקלון על יד הפלישתים , אישה אלמנה שהיא מהעיבריות.
והאישה הייתה יפה מאוד והיה לה כסף רב אשר בעלה העשיר הביא לה בירושה אחרי מותו.
ויראה אותה נציב פלישתים וירימו ידים על ישראל ויעשו כרצונם. ותפחד האישה מאוד והיא קמה ואספה את כל שקלי הזהב , כספה , ואוצרותיה ושמה אותם בכדי חרס ומעל האוצרות מילאה דבש עד סוף הכדים כדי שלא יחשדו שיש שם משהו. והביאה אותם בסתר לשכן שלה העברי שהיה מודע לכך שבעלה מת ולא סיפרה לאיש שהחביאה את אוצרותיה בכדים. ובלילה הזה ברחה ויצאה מהעיר והאיש שהיא נתנה לו את הכדים שם אותם בפינת החדר ושכח מהם. אחרי כמה שנים עשה האיש משתה גדול בביתו , כי בנו מצא לו אישה להתחתן איתה. הוא שם דבש על השולחן ואל נשאר עוד והוא נזכר בכדים שהביאה שכנתו האישה האלמנה , הכניס ידיו פנימה , ובמקום דבש מצא שם הרבה כסף , זהב ועוד כמה אוצרות , גנב לעצמו ולא סיפר לאיש. מגישות : נועה עובדיה ושחר סגל ה'2
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה