יומנו של שמואל. (מיכל ספוזניקוב)

יומני היקר היום היה לי יום לא טוב כי שאול כבר לא מלך כי חטא והנה מה שקרה: ה' אמר לשאול שישמיד עד האחרון את העם העמלקי כי לפני הרבה שנים הציקו לבני ישראל אז ה' רצה לעשות נקמה. שאול יצא למלחמה אבל שאול התפתה וראה צאן ובקר כל-כך שמן ובריא והחליט לקחת ולהקריב אותו לה' אבל ה' הרי אמר להרוג את כולם כולל הצאן והבקר וגם מתי שהגיע שאול אל השבט הקיני זכר שהם הצילו אותנו ממלחמה ואמר להם לברוח. ובסוף נודע לי שהוא השאיר את המלך בחיים! אבל בסופו של הדבר הדבר הזה נודע לה' וה' מאוד כעס אבל אני ריחמתי על שאול ובקשתי שירחם עליו אחרי הכל שאול בחור טוב.באתי לשאול ואמרתי לו מה הצאן והבקר הזה ולמה לא הרגת את המלך? אבל תגובתו של שאול בכלל לא הייתה לטעמי זה מה שהוא אמר: העם החריח אותי שאני אחק את הצאן והבקר. ואז כעסתי עליו יותר.אחרי שאמרתי לו עוד הרבה דברים סוף סוף הוא הבין והתוודה שטעה והוא רצה ללכת איתי ולבקש סליחה מה' אבל הלכתי משם ושאול קרע לי את המעיל ואמרתי לו: כמו שקרעת לי את המעיל קרע ה' את המלכות שלך.וינתן אותו למלך טוב יותר.וכך שאול לא מלך יותר אני קצת מרחם עליו הרי עדיין לא ידע במצויין להיות מלך ישראל.